פיקוח עליון ע"י מהנדס מתכנן השלד – קונסטרוקטור:

בשנת 2013 אירעה תאונה מצערת וכנראה לא אחרונה מסוגה. מרפסת זיז (ללא עמודי תמיכה) בבניין חדש בעיר חדרה התמוטטה. רק במזל לא היו נפגעים בגוף ובנפש.
מדוחות מקצועיים שהופקו לאחר האירוע עולה המסקנה הבלתי נמנעת שזיון המרפסת (הברזל שביציקת הבטון) לא היה כנדרש.
השאלה: על מי מוטלת האחריות למחדל המסוכן? והתשובה המתבקשת היא, ככל הנראה, על כולם: החברה היזמית, קבלן השלד, מנהל הפרויקט, מהנדס הביצוע,
מנהל העבודה, הפועלים, מהנדס מתכנן השלד, מהנדס החברה הקבלנית שחתום כמהנדס האחראי לביצוע ולעיתים אפילו האדריכל החתום על הגרמושקה יתבע.
בפועל או שהתוכנית הקונסטרוקטיבית של המבנה הכילה שגיאות ולא נתנה את המענה הקונסטרוקטיבי הנדרש במרפסת מסוג זיז או שהקבלן התרשל ביישום
התוכנית ולא הכניס את הזיון הדרוש. אך מה עם מנהל הפרויקט, מהנדס הביצוע, המפקח ומנהל העבודה? איך ייתכן שבמרפסות בקומות מתחת הוכנס זיון באופן המתאים
לתכניות? באופן מעניין, גם כאן חוזר הכדור למגרשו של המהנדס ונשאלת השאלה – מה קרה לפיקוח העליון המסופק ע"י המהנדס והאמור למנוע מקרי רשלנות (פיגוע מכוון?) בדיוק
מסוג זה.

נתחיל בהסבר קצר של שני מונחים:

פיקוח באתר בניה – מתבצע ע"י אדם עם ידע וניסיון שלא נדרשת ממנו הסמכה מיוחדת. מפקח הבניה מפקח על בעלי המקצוע השונים ומוודא שהבניה בסטנדרט הנדרש,
בעיקר בשלבי הגמר השונים. היעזרות במפקח בנייה אינה חובה והוא יכול להימצא או לא להימצא בשטח כראות עיניו או לפי ההגדרות בהסכם העבודה שלו עם היזם.

פיקוח עליון – מתבצע אך ורק ע"י מהנדס בניין. מטרת הפיקוח העליון היא שמירה על יציבות שלד הבניין.
מהנדס הבניין נדרש להימצא בשטח בצמתים החשובים במהלך הבניה ובמיוחד לצורך אישור יציקות ולאחר שבדק שהברזל
באתר וצורת קשירתו ומיקומו, מתאימים לתוכניות אותם תכנן.

הצמתים החשובים במהלך הבניה המחייבים המצאות של מהנדס בניין:

ביסוס – בין אם מדובר ביציקת כלונסאות, רפסודה או כל ביסוס אחר. גם מהנדס הקרקע צריך להגיע לבצע פיקוח עליון.

יציקת רצפה ויציקת תקרות.

הערה – לעיתים מהנדס הבניין עשוי להעיר לגבי נושאים שמחוץ לתחום אחריותו כגון ביוב, אינסטלציה, חשמל, צנרת מיזוג אויר וכו' אולם נושאים אלו אינם באחריותו.

אם נחזור רגע לניתוח האירוע בחדרה, על המהנדס היה לבדוק כי הונחו הכמויות הדרושות של ברזל תחתון וברזל עליון ביציקה וכן כי הברזל ארוך דיו ונכנס לעומק הדירה.
הברזל צריך להיות קיים בשטח, כפי שהוגדר בתכנית הקונסטרוקציה של המהנדס. זו דוגמה מצוינת לנקודה אותה בודק מהנדס הבניין בבואו לשטח.

נקודות נוספות חשובות אותן בודק המהנדס:

ביסוס המבנה – חשוב לבדוק את אופן ביצוע הביסוס בשטח ולראות שלא נעשים "קיצורי דרך" באזור קריטי זה ע"י הקבלן. דוגמה מהזמן
האחרון בה הוזמנו למועד יציקת כלונסאות: מסתבר שהמגרש יושב על אזור בו נמצא חול מצוין לבניה ועל כן נערכה באותו מגרש כריית חול ונוצר בור גדול.
בור זה מולא לאחר מכן בפסולת בניה מהבניה באזור. הקבלן התכוון לקדוח את הכלונסאות במילוי פסולת הבניה. כשהמהנדס בשטח ראה זאת, הוא הנחה מיד על עצירת העבודות
והנחה את הקבלן לפנות את הפסולת ולמלא את הבור באדמה מתאימה שכן קידוח בשכבת "המילוי" של פסולת הבניה הוא חסר ערך מבחינת ביסוס המבנה.

יציקת רצפה, קורות – המהנדס בודק שהוכנסה הכמות הדרושה של זיון ליציקה ע"פ התוכנית. יש לבדוק כי הקשירות בין הקורות בוצעו כנדרש.

יציקת תקרה – לבדוק שהוכנסה הכמות הדרושה של ברזל עליון ושל ברזל תחתון.

מומלץ שהמהנדס יבקר באתר גם ביציקות חשובות נוספות כגון מרתף וכמובן מרפסות זיזיות, המהוות סיכון הנדסי גבוה באופן יחסי.

דוגמה נוספת מהזמן האחרון בה נדרשה נוכחות מהנדס בשטח במהלך הבניה היא כאשר בונים בית עם קיר משותף של בית שכבר קיים.
במקרה זה בחרנו להסתמך על עמוד תמך שכבר קיים בשטח (בבית השכן הצמוד). בכדי שלא ליצוק עמוד נוסף ומיותר.
הקבלן המבצע נדרש ליצור מגרעת בעמוד ולהשעין את הקורה התומכת על אותו עמוד, בתוך המגרעת שיצר כמפורט בסכמה:

פעולה מעין זו היא פעולה אותה יש ללוות ע"י אנשי המקצוע ולכן חשוב שמהנדס בניין יהיה נוכח בעת ביצועה.

עוד מספר דברים חשובים אותם בודק המהנדס בשטח:

עמודי תמך. קבלנים עלולים לקרוא את התכנית לא נכון ואף להחסיר ביצוע של עמוד. על המהנדס לוודא שכל העמודים שקיימים בתוכנית נמצאים גם במציאות.

איכות הבטון – לפני יציאת הבטון מהמפעל ליציקות הגדולות נלקחות דגימות בטון למעבדה. ככל שהבטון מכיל פחות מים כך
רב יותר חוזקו אולם יש היבט נוסף לנושא: בעוד בטון מימי הוא קל לעבודה הרי שהוא חלש יחסית. בטון מוצק ויבש לעומת זאת, יוצר יציקות סופיות מאוד חזקות,
אבל קשה לעבוד איתו (בשפה המקצועית המונח הוא "עבידות") וקשה לנתב אותו לכל האזורים והפינות אליהם הוא אמור להגיע בתוך היציקה.

בעוד הבטון היוצא את שערי המפעל הוא בדרגת חוזק מצוינת של ב-40, הוספת המים ע"י הקבלן מחלישה אותו ויכולה להביא אותו לכדי ב-25 – חלש
משמעותית מהדרישה בתוכנית הקונסטרוקטיבית ודבר מצמצם באופן ניכר את מרווחי הביטחון אותם נוטל המהנדס.
על המהנדס לוודא כי הקבלן לא מוסיף מים לבטון ולא מחליש אותו.

סגרגציה בבטון – סגרגציה היא עדות לבטון שלא קיבל וברציות כנדרש בעת היציקה. תופעה זו מחלישה את האלמנט היצוק.
כל עוד לא מדובר במקרה קיצוני של סגרגציה חמורה מאוד, לא ידרוש המהנדס מהקבלן לפרק את האלמנט וליצוק מחדש.

יש למנוע סגרגציה ע"י ויברציה של היציקה ולהחזיק מכשור חלופי לנושא, שיהיה בשטח בזמן היציקה.